ביהמ"ש העליון דחה ערעור של קוסם שהורשע בביצוע עבירות מין בקטינות

השופט א' א' לוי:

1.        נגד המערער הוגש כתב-אישום בו יוחסו לו עבירות מין, אותן ביצע במספר מתלוננות בין השנים 1996 ל-2001. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים הרשיעו בית-המשפט המחוזי בירושלים בשתי עבירות אינוס, לפי סעיף 345(א) לחוק העונשין (להלן: החוק), מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק ומעשים מגונים, לפי סעיף 348(א) לחוק. נקבע, כי לכל העבירות נלווה פן מחמיר, היינו, שהן בוצעו בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) לחוק (בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים). עוד הורשע המערער במספר מעשים מגונים, לפי סעיף 348(א) בשילוב עם סעיף 345(א)(3) לחוק. בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-12 שנות מאסר, שלוש שנים מאסר על תנאי והוא חויב לפצות שתיים מהמתלוננות בסכום כולל של 50,000 ש"ח. הערעור שבפנינו מופנה נגד ההרשעה, ולחלופין, נגד גזר-הדין.

עובדות כתב-האישום

2.        בכתב-האישום פורטו אישומים אחדים, בהם נטען כי המערער פגע בחמש קורבנות, כולן קטינות, תוך ניצול תמימותן ולשם גירויו וסיפוקו המיני:

           האישום הראשון עוסק במתלוננת י', ילידת 27.5.94, שהיתה חברתן של בנות המערער. כעולה מכתב-האישום, נכנס המערער בשני מועדים נפרדים (אחד מהם ככל הנראה בשנת 2005), בשעת לילה, לחדר בו ישנה י' יחד עם בנותיו, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, פיסק את רגליה, נגע באיבר מינה והחדיר את אחת מאצבעותיו לתוכו. באחד המקרים, החדיר המערער את אצבעו גם לפי הטבעת של המתלוננת.

           באישומים 2, 3 ו-5 מתואר דפוס פעולה זהה של המערער, והפעם בוצעו העבירות בשלוש אחיות - א', ילידת 28.2.1991, ר', ילידת 20.12.1987 ו-ש', ילידת 1.3.1989 - שאף הן היו חברותיהן של בנותיו. המערער נהג להכניס את קורבנו לחדר בו החזיק נחשים ששימשו אותו בעיסוקו כקוסם (להלן: "חדר הנחשים"), שם היה מרים את חצאיתה, נצמד אליה מאחור ומתחכך בגופה עם איבר מינו. בתוך כך, היה המערער נוגע בגוף הילדה ולעיתים אף באיבר מינה. בחלק מן המקרים אף הפשיל את מכנסיו ותחתוניו בשעת מעשה. כתב-האישום ייחס למערער שני מעשים נוספים שבוצעו במתלוננת ר' בלבד: האחד - הקרנה בפניה של סרטים פורנוגראפיים, והשני - משיחת נוזל כלשהו על אחוריה בעת שהיא לנה בביתו.

           האישום הרביעי, עניינו במעשים מגונים שביצע המערער במתלוננת ע', ילידת 20.5.1982, שבמשך תקופה מסוימת נהגה להגיע לביתו במטרה לבקר את כלבה שנמסר לו למשמרת. במספר רב של פעמים בשנת התשנ"ז, נכנס המערער יחד עם ע' לחדר הנחשים, שם ביצע בה מעשים מגונים בדומה למתואר באישומים 2, 3 ו-5. במספר מקרים הוא אף חשף בפני ע' את איבר מינו, ושאל אותה אם היא רוצה לגעת בו. עוד עולה מכתב-האישום, כי באחד הביקורים של ע' בביתו, הושיבה המערער על ברכיו ומישש בשתי ידיו את ירכיה תוך שהוא מפסק את רגליה ונוגע באזור מפשעתה. המערער איים על ע' לבל תספר לאיש על המעשים שביצע בה, ופעם, כאשר ניסתה לצעוק, חסם את פיה בכף ידו ואיים עליה כי אם תצעק יכניס אותה לחדר הנחשים, "שם איש לא יוכל לשמוע את צעקותיה".

ההליך בבית-המשפט קמא

3.        בתשובה לכתב-האישום, כפר המערער בכל המעשים שיוחסו לו. הוא אמנם הודה כי הכיר את המתלוננת י', וכי היא לנה בביתו יחד עם בנותיו, אך טען כי טעתה בזיהויו, וככל הנראה אדם אחר ביצע בה את המעשים האסורים. באשר לאישומים הנוגעים למתלוננות א', ר' ו-ש', טען המערער כי אלה הם פרי עלילה שרקם נגדו אחיהן של המתלוננות, עימו היה מסוכסך. המערער הכחיש את קיומה של היכרות קודמת עם המתלוננת ע', אשר לגרסתו פגש בה לראשונה רק במהלך העימות שנערך ביניהם במשטרה. המערער אף העלה טענה לפיה בתקופה שבמהלכה אירעו המקרים על-פי גרסתה של ע', הוא כלל לא התגורר עם משפחתו באותו בית, ועבר אליו רק מאוחר יותר.

ראיות התביעה

4.        התשתית הראייתית נגד המערער התבססה רובה ככולה על עדויות המתלוננות:

א.        המתלוננת י' העידה לראשונה בפני חוקרת ילדים, בסמוך למועד ביצוע המעשים, כאשר הייתה כבת עשר, ופעמיים נוספות לאחר מכן, במטרה לבחון את כשירותה להעיד בפני בית-המשפט. בהתאם להחלטתה של חוקרת הילדים, לא העידה י' בפני בית-המשפט, ועדותה שתועדה בצילום הוגשה כראיה. כן הוגש דו"ח הערכת מהימנות עליו חתומה חוקרת הילדים, וממנו עולה כי זו התרשמה שהתנהגותה של י' תואמת התנהגות של קורבן עבירות מין - הן בחשיפה הדרגתית של קורותיה והן בתיאור התנהגותה בעת האירוע. להערכת החוקרת, י' אכן חוותה את התקיפות המיניות שתוארו על-ידה, וקשייה להיפתח ולפרט את האירועים נבעו, בין היתר, מהבטחתה לחברתה, בתו של המערער, שלא לספר על מעשיו לאיש. על הערכה זו חזרה החוקרת גם בעדותה בפני בית-המשפט, הגם שהודתה כי י' התקשתה למסור פרטים המתארים כל אירוע מתחילתו ועד סופו, וכי חלקים מסוימים מעדותה תוארו באורח כללי.

ב.        המתלוננות א' ר' ו-ש' חשפו לראשונה בשנת 2005 את דבר המעשים המגונים שנעשו בהן, בפני אשת אחיהן. מששמע על כך האח, פנה יחד עימן למשטרה, שם מסרו, כל אחת בנפרד, הודעות בהן הפלילו את המערער. ברם, בחלוף כשנתיים, וחודש לאחר שהוגש כתב-האישום, הן חתמו על תצהירים בהם נאמר כי הן חוזרות בהן מגרסתן. המתלוננות לא נענו להזמנה להעיד בבית-המשפט קמא, ועשו זאת רק לאחר שהוצא נגדן צו הבאה. בעדותן, עמדו על חזרתן מן ההודעות, ושתיים מהן אף טענו כי חוקרת המשטרה בדתה מדמיונה את הדברים שתועדו על-ידה. בעקבות כך, הוכרזו מתלוננות אלו כעדות עוינות, והודעותיהן במשטרה הוגשו מכח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

ג.        המתלוננת ע' הגיעה למשטרה בעקבות עדויותיהן של ר' ו-ש', במסגרתן עלה שמה כמי שנפלה אף היא קורבן למעשים מגונים שביצע בה המערער (ת/6, עמ' 3; ת/9, עמ' 3). ע' העידה בפני בית-המשפט וגוללה בפירוט רב את האירועים המבססים את האישום הרביעי. היא הוסיפה וציינה כי בעקבות מעשיו של המערער היא נקלעה לטראומה ודיכאון, ביקשה לעזוב את ביתה לפנימייה מחוץ לעיר כדי למנוע מפגש עם המערער, ואף ניסתה מספר פעמים לשים קץ לחייה. כן הוגש כראיה תיעוד העימות שבוצע בין ע' למערער בעת חקירתו. במהלך העימות, הטיחה ע' במערער האשמות קשות תוך שהיא מתארת את גרסתה לפרטים. לעומתה, השיב המערער תשובות לקוניות ובעיקר שמר על זכות השתיקה.

ראיות ההגנה

5.        מטעם המערער העידו רעייתו, בתו וכן מר מוגילבסקי, מכר שלו. רעייתו העידה כי מעולם לא ראתה את המתלוננת ע' או את כלבה בביתם, וכן הכחישה כי מי מהמתלוננות הוכנסה לחדר הנחשים. בתו הכחישה כי היתה עדה למעשים מיניים שבוצעו במתלוננות, וכן העידה כי אביה לא ביצע בגופה מעשים מסוג זה. מוגילבסקי העיד כי המערער ומשפחתו עברו לבית שבו על פי הנטען התרחשו המעשים רק בפסח 1997, היינו, לאחר התקופה שבה בוצעו, על פי הנטען, המעשים בע'.

הכרעת דינו של בית-המשפט המחוזי

6.        הכרעת הדין המרשיעה נסמכת בעיקרה על עדויות המתלוננות השונות, תוך דחיית גרסתו של המערער בה לא נתן בית-המשפט המחוזי אמון.

           בית-המשפט אימץ את עיקר חוות דעתה של חוקרת הילדים באשר למהימנות גרסתה של י', וקבע כי הילדה אכן חוותה את האירועים המיניים אותם תיארה בחקירתה. בהקשר זה ציין את התנהגותה של י' ש"שידרה אותנטיות אמינות ומהימנות", ואת תיאורה "המדויק והמפורט" על שאירע (עמ' 28-29 להכרעת הדין). סיוע לעדותה של י', כנדרש לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955, מצא בית-המשפט קמא בהודעתה של ר' בה תיארה מסכת עובדתית דומה. זו גם זו תיארו כיצד נכנס המערער לחדר בו לנו במהלך הלילה, הפשיל את מכנסיהן ותחתוניהן וביצע בהן מעשה מגונה. כל זאת, שעה שבנותיו ישנו עמן באותו חדר.